מדריך לנפגע ברשלנות רפואית


במדור זה תוכלו למצוא תשובות לשאלות נפוצות באשר למימוש זכויות התביעה לרשלנות רפואית, כיצד ועם מי להתייעץ, כיצד לברר את זכויותיכם ומהם השיקולים שצריכים להנחות בשקילת האפשרות להגיש תביעה לבית המשפט.

המידע כפוף לתנאי השימוש באתר. הקורא מאשר כי קרא את תנאי השימוש ומסכים להם. אין לראות במידע המפורט להלן משום ייעוץ מקצועי מחייב שניתן להסתמך עליו בכל הליך משפטי.  בכל שאלה הנכם מוזמנים לפנות  לעורכי האתר בדוא"ל.

מהי רשלנות רפואית?


אלפי אנשים נפגעים מידי שנה במהלך טיפול רפואי. רוב הנזקים הם בלתי נמנעים והם תוצאה מהמצב הרפואי הבסיסי לפני הטיפול.
בשנת 1999 פורסם מחקר באונברסיטת הרווארד היוקרתית לפיו 100,000 מטופלים מתים כתוצאה מטעויות ברפואה. נתון זה משקף את המציאות בישראל.

רשלנות רפואית היא תקלה רפואית שנזק בצידה הנגרמת כתוצאה מטעויות בטיפול או כתוצאה מהפרת חובת הזהירות המוטלת על הרופא אשר גרם לנזק על פי דין.

להערכת מומחים מתים בישראל כ - 3000 בני אדם כתוצאה מטיפול רפואי. רבים יותר נפגעים מרשלנות רפואית. משרד הבריאות אינו מפרסם נתונים רשמיים ובדוקים לגבי נזק שנגרם עקב טעויות ברפואה.

רשלנות רפואית מאופיינת בתקלות בכל שטחי הרפואה כאשר הבולטים בהם:
  • טעויות באיבחון המחלה.
  • איחור בגילוי האבחנה וכפועל יוצא בטיפול במחלה.
  • איבחון רשלני.
  • טעויות בטיפול רפואי.
  • טעויות במתן תרופות ובמינון המתאים.
  • טעויות בניתוחים אשר גורמים לנזק בלתי צפוי.
  • העדר הסבר ותקשורת לקויה בין מטפל ומטופל.
  • נזקים שנגרמים במעקב הריון או סביב הלידה.
  • טעויות עקב כשלים במערכת ותקשורת לקויה בין מטפלים.
בהגדרה הרשלנות הרפואית היא כאשר הרופא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל והנזק שנגרם הוא תוצאה של הפרת החובה. כלומר קימים 3 תנאים מוקדמים לעילת רשלנות הרפואית:
  • הפרת חובת זהירות
  • גרם נזק
  • קשר סיבתי בין הפרת החובה והנזק.

במקרים של תביעה בגין רשלנות רפואית יש להוכיח שהרופא כשל בטיפול שנתן, הפר את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליו, ושהיה עליו כרופא סביר לצפות את אשר קרה כדי למנוע את הנזק. כמו כן על התובע להוכיח שקיים קשר סיבתי בין התנהגותו הרשלנית של הרופא לבין הנזק הנטען.

יש לבחון קיום חובת הזהירות לאור נורמות ההתנהגות הנדרשות מהרופא הסביר, בהתחשב בתפקידו ובחובותיו של הרופא כלפי החולה. המבחן אינו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא מבחנו של הרופא הסביר בשעת מעשה,על פי הידע העדכני. מכאן שיש לבדוק מה היה הידע העדכני לצורך הענין.

מהן הסיבות לרשלנות רפואית?

ישנן סיבות רבות למקרים של רשלנות רפואית. ראוי לציין שרוב המקרים של הרשלנות נגרמים לא כתוצאה מיומנות רפואית נמוכה של הרופא הבודד אלא כתוצאה מהתנהלות לקויה של המערכת הרפואית, או חוסר תקשורת בין הגורמים המטפלים, או חוסר תקשורת בין הרופא והמטופל.

הרפואה מתאפיינת כיום בהתמקצעות והחולה מטופל על ידי מספר גורמים. לעיתים קרובות המטופל מקבל טיפול על ידי מספר גורמים חוץ מהרופא המטפל או המומחה המייעץ. למשל כיום מקובל לעשות אבחנה תוך הסתמכות על התייעצויות עם מומחים ועל בדיקות עזר כגון בדיקות מעבדה, בדיקת הדמיה (MRI, CT). החולה מתרוצץ בין הרבה גורמים מטפלים ודי שתהיה תקלה באחת החוליות כדי ליצור קצר בתקשורת בין הגורמים המטפלים על מנת שייגרם נזק.

סיבה שכיחה נוספת היא כאשר רופאים פועלים בניגוד להנחיות מקצועיות, אינם מתייעצים וחורגים ממגבלות ידיעותיהם. מעל כל אלה הגורם העיקרי לחשד שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות רפואית היא תקשורת לקויה בין מטפל ומטופל באשר לסיבות שהביאו לנזק.

רשלנות רפואית במעשה או מחדל בביצוע פעולה רפואית או מסירת מידע

הרשלנות הרפואית יכולה להתבטא במעשה או מחדל בביצוע פעולה רפואית או מסירת מידע או בהימנעות מהם. לדוגמא, אם הרופא לא מסר למטופל מידע כי עליו ליטול את התרופה במינון מסוים או שקיימת תרופה חלופית הרי שהפרת החובה עשויה להצמיח לנפגע זכות לתבוע אם נגרם נזק כתוצאה מהפרת החובה.

דוגמה אחרת היא אבחנה שגויה שהביאה את הרופא להמליץ על ניתוח. בכל ניתוח יש סיכונים, אך אם הרופא מגביר את הסיכון, בין באי מסירת מידע כאמור או בביצוע טיפול רפואי שאינו נאות הוא עלול להיות חייב אף אם התקלה בניתוח נגרמה מטעות.

מבחן הידע העדכני

בבואו לבחון את שאלת הידע העדכני, בוחן בית המשפט האם נהג הרופא בהחלטותיו, באבחנות אליהן הגיע ובפעולות אותן ביצע בחולה, בהתבסס על ידע רפואי עדכני ובהתאם לנורמות המקובלות בעת הרלוונטית בעולם הרפואה.

הלכה פסוקה היא כי אין לדון רופא שנתבע בגין רשלנות רפואית על פי מצב הרפואה במועד מאוחר למועד הרלוונטי בו נדרש לטפל במטופל התובע. הידע הרפואי בעת הטיפול בפועל הוא הקובע, ולא הידע הרפואי שנצבר כעבור זמן. לכן, כאשר הידע והמחקר הרפואי התפתחו ואמות המבחן הידועות היום, שנים רבות לאחר שניתן הטיפול הרפואי שעומד למבחן בפני בית המשפט, השתנו, התפתחו והשתכללו, וכאשר הכללים המקובלים היום מחייבים מסקנה שונה, מתקדמת יותר אין לקבוע את אמות המידה אלא על פי המקובל בעבר, בתקופה נשוא הדיון.

כאשר בוחנים את השאלה אם הרופא התרשל, יש תמיד לבדוק את המועד בגינו מיוחסת הרשלנות. אין לזקוף לחובתו אי ידיעת מסקנות רפואיות שלא היו ידועות במועד הטיפול לפני שנים רבות, כאשר מדובר בידע שהצטבר במדע הרפואה כעבור שנים.

איזון בין האינטרסים המנוגדים


תפקידו של המשפט הוא למצוא איזון בין האינטרסים המנוגדים בנסיבות העניין; מחד, ציפיותיו של החולה מהרופא, שבידיו הוא מפקיד עצמו, שייתן לו את הטיפול הטוב ביותר, ויעשה כל אשר לאל ידו על מנת לרפאו ולמנוע כל תקלה אפשרית, ומאידך – האינטרס של מתן הגנה לרופא, על מנת שיוכל למלא תפקידו בשקט נפשי ולא להיות חרד שהוא חשוף לתביעה משפטית בשל כל טיפול שאינו מצליח, שאם כך יהיה עסוק ברפואה מתגוננת ויימנע לעתים מלהעניק כל טיפול אפשרי כדי להציל חיי אדם. לצורך כך יש לזהות את נורמת ההתנהגות הנדרשת מרופא בנסיבות המקרה.

"...במסגרת תפקידיו של רופא המטפל בחוליו עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל... מוטלת עליו גם חובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן... לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שעיניו רואות, אלא, מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחר החולה הנזקק לטיפולו ואחר ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאיבחון נכון..."

מדע הרפואה אינו מדע מדויק ולא ניתן לצפות כל סיבוך או תקלה

מדע הרפואה אינו מדע מדוייק, אלא מדע מתפתח של ניסיון וטעייה. לא תמיד ניתן לחזות מראש סיבוכים מסיבוכים שונים, העלולים להביא לתקלה או לכישלון בעת מתן הטיפול הרפואי.

ישנם מקרים שהרופאים בוחרים בדרך טיפול מסוימת מתוך שיקול של סיכון מחושב במתן הטיפול הרפואי, בשעה שמה שעומד לנגד עיניהם הוא למנוע אפשרות של נזק גדול יותר, אפילו מוות, אם לא יינתן הטיפול. הוא הדין כאשר הרופא בוחן את כל האפשרויות, מפעיל שיקול דעת מקצועי ומאוזן, ולבסוף בוחר באופציה הראויה והטובה ביותר בנסיבות הענין, וקובע את האבחנה הנכונה בהתאם לכלל הנסיבות. במקרה כזה אין לקבוע שהרופא התרשל.

אם ביהמ"ש יקבע שבמקרים כאלה הרופא התרשל, תיהפך הרפואה לרפואה מתגוננת והרופאים במקום לטפל בחולה, יחששו מפני תביעות עתידיות, למקרה שהטיפול לא יצליח. במקרים כאלה טיפולים יינתנו לא כדי להתגבר על מחלות, ולהציל חיי אדם, אלא כדי להתגבר ולדחות תביעות אפשריות בעתיד.

מה בין טעות לרשלנות

לא כל טעות במעשיו של הרופא או בשיקול דעתו עולים כדי רשלנות. נפסק לא אחת כי "לא כל טעות מהווה רשלנות". אי הצלחתו של ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם כשלעצמם מקימים חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית.

כאשר מדובר ברופא שהעניק את הטיפול הטוב ביותר שהיה ידוע באותה עת, או שאיבחן את מחלתו של התובע בהתאם לכל הידע הרפואי שהיה נכון לאותו מועד, ובכל זאת הסתבר בדיעבד שהיתה טעות, ונגרם נזק לתובע - אין מקום לקבוע שהרופא התרשל. לא כל טעות תחשב כרשלנות. רק טעות שנובעת ממעשה או מחדל שיש בהם משום סטייה מהמקובל ומהסביר יחשבו כפעולה רשלנית.

מבחן הרופא הסביר


מבחן מקובל, המסייע לבית המשפט לקבוע אם הרופא התרשל, הוא מידת המסירות ותשומת הלב שניתנו לחולה ולבדיקת כל הנתונים והממצאים. דבר זה יכול שיסייע לעיתים בבואנו לבחון אם מדובר בטעות סבירה או בפעולה רשלנית. אומנם לעולם אין די בכך שרופא נהג במסירות כאשר הוכח שהוא התרשל, טעה, ונהג כפי שרופא זהיר וסביר לא היה נוהג באותן נסיבות. ואולם, כאשר הוכח שהרופא נהג כפי שכל רופא סביר היה צריך לנהוג בנסיבות הענין, ובהתאם לידע הרפואי העדכני הקיים – אין לקבוע שהיתה רשלנות מצדו, בודאי לא כאשר הוכח שהוא פעל בזהירות ובמסירות.

רק טעות בלתי סבירה תחשב להתרשלות. מכאן, שאבחנה מוטעית כשלעצמה אינה רשלנות. הרופא הוא בן אדם ואין לצפות ממנו אלא מה שניתן לצפות מרופא סביר. בהתחשב בכך שמדע הרפואה אינו מדע מדויק, על הרופא להתחשב בכל הממצאים, הבדיקות והתוצאות שבידיו בעת קביעת האבחנה ומתן הטיפול, תוך שעליו לפעול בשקידה ראויה, במסירות, ובמאמץ סביר כדי שכל הממצאים יהיו בפניו, ורק אז יקבע את האבחנה ואת הטיפול המתאים.

קביעת האבחנה ובחינת קיומה של אבחנה מבדלת


אבחנה רפואית מבדלת קובעת מאיזו מחלה מבין שתי מחלות או יותר סובל החולה. לשם עריכת אבחנה זו יש להשוות באופן שיטתי ממצאים קליניים. בעת קביעת האבחנה נדרש הרופא לפעול בזהירות סבירה. אין הרופא יוצא ידי חובתו בכך שהוא מקבל את ההחלטה ההולמת על סמך הממצאים הגלויים בלבד, אלא מוטלת עליו החובה לפעול בשקידה ראויה ובמאמץ סביר כדי שכל הממצאים הדרושים יובאו לידיעתו. כל החלטה המתבססת על ממצאים חסרים תהא בהכרח לוקה בחסר אף היא. חובה זו כוללת אף בחינת המידע הרפואי המעודכן והתייעצות עם מי שראוי להתייעץ.

לא כל טעות של רופא באבחון מחלתו של חולה עולה תמיד כדי רשלנות. המבחן אשר שומה על בית המשפט להפעיל לצורך בחינת התקיימותה של רשלנות, הוא מבחן הרופא הסביר בשעת המעשה ולא מבחן החכמים לאחר מעשה.

החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להתאים לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה, נורמות אשר באות לידי ביטוי בין השאר בידע הנתמך בספרות הרפואית העדכנית ובנסיון קודם, והגיונם של דברים ברור: מן הצד האחד, רוצים אנו להבטיח רמת רפואה אשר תדאג לשלמות הגוף ואיכות חייו של הנזקק לטיפול רפואי. מן הצד השני, הטלת חובת זהירות חמורה עלולה לפגוע ביכולתם של הרופאים להפעיל שיקול דעת המבוסס על מיומנות מקצועית גרידא, ולגרום לנקיטת "רפואה מתגוננת" כדי להימנע מתביעות רשלנות, ובכך להביא להכבדה על מערכת הבריאות .

האם יש ריבוי מקרים של תאונות רפואיות או שהציבור מודע יותר?


תמיד קרו טעויות ברפואה כך שאין יותר מקרים של רשלנות רפואית מבעבר. הציבור לא היה מודע לתופעה בצורה מספקת.

הסיבה העיקרית לעלייה במודעות היא המעבר מרפואה פטרנליסטית, שבה רופא החליט מהו הטיפול הנאות עבור החולה, לרפואה אוטונומית בה הרופא חייב לגלות למטופל את המידע אודות אפשרויות הטיפול הראויות, והחולה מחליט - ב"הסכמה מדעת" - לקבל את הטיפול הרפואי.

בארה"ב פורסם מחקר באוניברסיטת הארוורד שמאה אלף חולים מתים בבתי חולים בשנה כתוצאה מטעויות רפואיות, שחלקם הגדול נגרמו ברשלנות (מהסיבות המנויות לעיל). ניתן לומר כי יש כיום מודעות גדולה יותר בציבור לנושא אך לא מספיק.

האם יש בסיס לתחושה בציבור שהרופאים הם מעין גילדה המגנה על עצמה?


אכן קיימת תופעת הכחשה של המערכת הרפואית שאין תופעות של רשלנות רפואית ואם נגרם נזק הרי הוא נגרם כתוצאה מגורמים שלרפואה לא הייתה שליטה עליה. תופעת ההכחשה הטבעית מצטרפת לחשש של רופאים שאם יחשפו את הטעויות שהקולגות שלהם ביצעו יבולע להם מבחינה מקצועית. בנוסף, יש חשש שגילוי הטעויות עלול להגביר את מספר התביעות ולכן הרופאים מציעים פתרונות של פיצוי ללא אשם. סיבות אלה ואחרות גורמות לתחושה שרופאים מחפים אחד על השני אם כי ראוי לציין שיש כיום יותר פתיחות מבעבר.

תופעה נוספת היא ניגודי אינטרסים בין המעסיקים והמבטחים של הרופאים בביטוחי אחריות מקצועית. לגופים אלה בעלי אינטרסים שונים מהרופאים, למשל לקופת החולים, יש שיקולים כלכליים לספק תרופה מסוימת ולא להכניס תרופה אחרת לסל הבריאות. לעומת זאת, על הרופא המטפל מוטלת חובה כלפי המטופל לגלות לו את קיומה של התרופה החילופית וקופת החולים לעיתים מטילה חיוב על הרופא לא לגלות את קיומה של התרופה החילופית. כך מצוי הרופא בניגוד עניינים בין נאמנותו למעסיק וחובתו האתית והחוקית כלפי המטופל.

אבחנה בין טיפולים ברפואה הקונבנציונאלית וטיפולים במסגרת הרפואה המשלימה

הרפואה הקוסמטית הניתנת במסגרת מה שמכונה "רפואה משלימה" אינה מוסדרת בחוק וככזו לא מפוקחת על ידי משרד הבריאות. כתוצאה מכך, טיפולים רפואיים רבים מבוצעים על ידי מי שאין להם הכשרה או מיומנות מקצועית.

מעמדה של הרפואה המשלימה מבחינה חוקית הוא מורכב ביותר ורוב הטיפולים המבוצעים בה אינם מוסדרים בחוק, מצב שיוצר חוסר ודאות הן לנותני הטיפולים (אף אם הם עובדים במסגרת קופות החולים) והן למטופלים.

לפי החוק רק לרופא שהוסמך על ידי משרד הבריאות מותר לבצע טיפול רפואי, לפיכך, בכל מקרה שהטיפול מבוצע על ידי מי שאינו רופא זו עבירה פלילית בניגוד לפקודת הרופאים. במכוני הטיפול הקוסמטי למיניהם יש רופאים שאין להם הכשרה לעסוק ברפואה פלסטית אסתטית וברגע שהם מייעצים או נוגעים בחולה הם למעשה מתרשלים כלפיו מאחר והם מפרים את חובת הגילוי כאמור.

כיצד יש לממש את הזכות לטיפול רפואי נאות ברפואה המשלימה?


זכותו של המטופל לקבל מידע אודות הטיפול, וחובתו של המטפל למסור מידע כולל על הכשרתו וניסיונו המקצועי.

מוצע לכל אחד שנזקק לטיפול ברפואה האסתטית והמשלימה לבדוק מי המטפל ולא להסתפק בעצה הרפואית שניתנת לו כמובנת מאליה. מאחר והטיפול במכון הרפואי ניתן לא רק על ידי גורם אחד, רצוי לברר מהי ההכשרה של כל אחד מהמטפלים, בין באמצעות דרישה לראות את תעודת המומחה ובין באמצעות שאלות נוקבות. בטיפולים כאלה, חשוב מאוד לדעת מי יבצע את הניתוח, מי המרדים, מה ההשלכות של הניתוח, מה הסיכונים והסיכויים, מהן תופעות הלוואי וכד'.

עם המידע הזה יש ללכת לקבל חוות דעת שנייה. לאחר הטיפול אין להסתפק בתשובה כי תופעות לוואי שלא דובר עליהם לפני הניתוח הם דבר שכיח וחולף. על המטופל לחקור, לדרוש הסבר מפורט מראש על השלכות הניתוח, ובמידת האפשר להתנות חלק מהתשלום עד אחרי הטיפול.

נכונות המכון הקוסמטי להמתין עם קבלת התשלום עד לאחר שהמטופל יהיה שבע רצון עומדת ביחס ישיר למידת רצינותו ומיומנותו של המכון לקיים את ההבטחות שנמסרות לפני הטיפול. אם נפגעתם והגשתם תביעה (לחברת ביטוח או בבית משפט) תדרשו לוותר על הסודיות ולעמוד לבדיקה רפואית ע"י מומחה רפואי מטעם חברת הביטוח או הנתבעת.

כיצד אדע אם יש לי עילת תביעה ברשלנות רפואית?


על מנת להגיש תביעה ברשלנות רפואית מומלץ להתייעץ עם עורך דין שיש לו ניסיון ומיומנות בטיפול בתביעות מסוג זה. על המתלונן לתאר את כל ההשתלשלות העובדתית ולמסור לעורך דין את כל המידע אודות הטיפול הרפואי. בחירת עורך הדין היא ערובה להצלחה ואינה פחות חשובה מבחירת מומחה רפואי בתחום הספציפי. על עורך הדין לתת חוות דעת באשר לסיכויי התביעה ובעיקר סיכויי עלות מול תועלת.

השלב הראשון בטיפול בתביעה הוא השגת התיעוד הרפואי המלא מכל המוסדות הרפואיים אשר טיפלו במטופל. לאחר איסוף החומר הרפואי על ידי עורך הדין באמצעות כתב ויתור על סודיות רפואית, על עורך הדין לברר אם העובדות בתיק רפואי תואמות את התיאור העובדתי שנמסר לו, אם יש סתירות בין הסיפור של הלקוח ובין מה שמתואר בתיק הרפואי , עליו לברר אם יש סתירות ברשומה הרפואית או תיאור לקוי של העובדות.

השלב השלישי בבירור השאלה אם יש עילה לתביעה הוא הפניית החומר שנאסף למומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת ראשונית אם יש מקום לכתוב חוות דעת המבססת עילה ברשלנות רפואית. אם תשובתו של המומחה הרפואי היא שלילית , על עורך הדין להציג את הממצאים בפני הלקוח, לעיתים יבחר עורך הדין לפנות למומחה רפואי אחר אם הוא סבור שיש עילת תביעה , לעיתים עליו לסיים את הטיפול תוך הסבר על סיכויי התביעה.

כיצד נקבעים סיכויי התביעה לרשלנות רפואית ?


סיכויי תביעה ברשלנות רפואית נגזרים ממספר משתנים שחוות הדעת הרפואית היא רק אחת מהם. אם תשובתו של המומחה הרפואי היא חיובית, על עורך הדין לברר מה סיכויי התביעה על פי חוות הדעת שיקבל וכן עליו לשום (להעריך) את התביעה ולהציג בפני הלקוח את הערכתו באשר לסכום הפיצויים. לעיתים ההוצאה בגין ניהול התביעה אינה שקולה כנגד סכום הפיצויים שיפסק בסופו של דבר ומומלץ לשקול גם את הערכת הפיצוי הכספי לפני שמחליטים על הגשת תביעה.

כיצד ניתן להשיג את התיעוד הרפואי הנוגע לטיפול ?


על פי החוק חייב המוסד הרפואי המחזיק ברשומה רפואית לשחרר את צילום התיק הרפואי על פי פניה של המטופל או עו"ד מטעמו כנגד הצגת כתב ויתור על סודיות רפואית. על פי חוק זכויות החולה תשנ"ו- 1996 אי המצאת התיעוד הרפואי למטופל מהווה עבירה פלילית ועלולה לפעול כנגד המוסד הרפואי בתביעה אזרחית. על כן יש למוסד הרפואי עניין להמציא את התיעוד הרפואי למטופל.

המוסד הרפואי (בתי חולים, קופות חולים) נוהגים להתנות את שחרור התיקים כנגד תשלום. על פי הנחיות משרד הבריאות עלות צילום התיק הרפואי לא תעלה על סך של 168 ₪, אך אם מדובר בתיק שהיקפו גדול במיוחד רשאי המוסד לדרוש סכום גבוה יותר. את התיעוד הרפואי ניתן להשיג באמצעות כתב ויתור על סודיות רפואית ויש מספר סוגים של כתבי ויתור על סודיות רפואית לפי העניין. מומלץ שהפניה לקבל את התיעוד הרפואי תעשה באמצעות עורך הדין.

מתי חלה התיישנות על התביעה?


התיישנות בתביעת נזיקין חלה שבע שנים לאחר המועד שמתגבשת עילת תביעה, לאמור, המועד בו התגלה לנפגע כי יש קשר בין הנזק ממנו הוא סובל והארוע הרשלני הנטען.

המבחן להתיישנות הוא מבחן גילוי הנזק, אם הנזק היה קיים, כגון גידול סרטני, אך הנפגע לא ידע עליו או לא סביר שידע על קיומו, מרוץ ההתיישנות יתחיל מהמועד שבו נתגלה הנזק ולא מהמועד שבו ניתן היה לגלותו. לעומת זאת, אם הנזק ניתן היה לגילוי על פי חוות דעת רפואית, והתובע התעלם מקיומו הרי שמרוץ ההתיישנות לא יעלה על עשר שנים ממועד גילוי הנזק.

נושא התיישנות תביעות ברשלנות רפואית הוא מורכב ויש לבחון כל מקרה לגופו, שכן ישנם אירועים מסוימים המפסיקים את מרוץ ההתיישנות ומאריכים את המועד בו ניתן להגיש תביעה. ההתיישנות אצל קטינים מתחילה לרוץ משעה שהקטין הפך לבגיר בגיל 18. בתביעה לנזק מלידה זכאי התובע להגיש תביעתו עד גיל 25. אותו דין חל על חסויים וחולי נפש לגביהם נקבע בחוק שמרוץ ההתיישנות מתחיל מרגע שאינם חסויים ו/או חולי נפש.

משרד המשפטים יוזם חקיקה לקצר את תקופת ההתיישנות לארבע שנים ולהגביל את זכות התובע. לשכת עורכי הדין מתנגדת בתקיפות להצעה לקיצור תקופת ההתיישנות בטענה שיש בקיצור ההתיישנות פגיעה בזכויות של חולים ונפגעי גוף.

ראה באתר זה הצעת משרד המשפטים לקיצור תקופת ההתיישנות ונייר עמדה של הועדה לרפואה ומשפט בלשכה .

באיזה שלב ולמה עלי לפנות לעורך דין?


כל הפעולות הטכניות שמפורטות לעיל, לאמור, השגת התיק הרפואי, התייעצות עם מומחים רפואיים, בירור השאלה אם יש עילת תביעה ו/או התיישנות רצוי לעשות באמצעות עורך דין שיש לו ניסיון ומיומנות לטפל בתביעות מסוג זה. הטיפול בתביעה רפואית יכול להתחיל לאחר שהנזק התגבש, לעיתים הנזק נמצא בתהליך התגבשות זמן רב ומעכב את הטיפול המשפטי, למרות זאת מומלץ למסור לעורך-הדין ייפוי כוח וכתב ויתור על סודיות רפואית בהזדמנות הראשונה.

כאשר באים לבחור עורך דין אשר יטפל בתביעה לרשלנות רפואית יש להקפיד לבחור עורך דין שיש לו ניסיון בניהול תביעות רשלנות רפואית שהן תביעות מסובכות ומורכבות. יש לדרוש מעוה"ד להציג מקרים דומים למקרה הנדון בהם טיפל.

מהן עלויות ניהול תביעה?


עלויות ניהול תביעה ברשלנות רפואית הן גבוהות. להבדיל מתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשנ"ה 1975 שבו ממנה בית המשפט מומחה רפואי להערכת נזקיו של התובע, תביעה לרשלנות רפואית מתבררת על פי פק' הנזיקין ולפיה חייב התובע/ת לצרף לכתב התביעה חוות דעת להוכחת כל עניין שברפואה.

מספר חוות דעת שיש לצרף לכתב התביעה הוא לפי מספר העניינים הצריכים הוכחה, ומשתנה ממקרה למקרה. למשל, תביעה לנזקי גוף של קטין אשר נגרם לו נזק בלידה, מחייבת צירוף של שתי חוות דעת לפחות, האחת של גניקולוג ומיילד לעניין האחריות בלידה, והשניה של נוירולוג ילדים לעניין הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות והנזק שנגרם. כמו כן, תכלול חוות דעת זו את צרכיו של הילד הנכה. בשלב מאוחר יותר יצטרך התובע לצרף חוות דעת נוספות לעניין היקף הנזק ויתכן שגם לעניין האחריות לפי הצורך.

הערכת מספר חוות הדעת שיוגשו בסופו של דבר היא קשה ולעיתים בלתי אפשרית, שכן יש מקרים שבהם השאלות הרפואיות מסתבכות ומחייבות הגשת חוות דעת נוספות. להבדיל, בתביעה של אדם שנפטר, ניתן להסתפק בדרך כלל בחוות דעת אחת בתחום הרלוונטי לתלונת הרשלנות, אך גם כאן קשה לצפות את מהלך הדיון, ויתכן שהתובע יצטרך להוסיף חוות דעת רפואיות נוספות כגון מה הייתה תוחלת החיים הצפויה אלמלא הרשלנות.
 

מהן הוצאות המשפט (חוות דעת, אגרות וכו') בתביעת רשלנות רפואית?


עלות חוות דעת משתנה ממקרה למקרה, מתחום לתחום ומרופא לרופא. באופן כללי מאוד ניתן לקבוע כי טווח המחירים נע בין 1000$ ל- 4000$ בתוספת מע"מ לפי העניין. מכיוון שאסור לרופאים להתנות את שכ"ט עבור הכנת חוות הדעת בתוצאות המשפט, לא ניתן בד"כ להגיע להסדר לפיו רופא מקבל את שכרו בסוף ההליך המשפטי. בנוסף לחוות הדעת, חייב התובע במימון התביעה וזה כולל את אגרות המשפט וכן אגרות פרוטוקול. אגרת המשפט משתנה בהתאם לבית המשפט בו מוגשת התביעה (שלום או מחוזי) ועלותה הראשונית היא עד 1500 ש"ח.

יש לזכור כי אם התביעה נדחית או נמחקת חייב התובע בהוצאת האגרה שהיא בשיעור 2.5% מסכום התביעה ומשתנה גם היא בהתאם לבית המשפט בו הוגשה התביעה. אם הוגשה התביעה לבית משפט מחוזי שלו יש סמכות לברר תביעות מסכום של 2,500,000 ש"ח ומעלה, עלות האגרה אם התביעה נדחית כאמור, היא סכום של 32,000 ש"ח לפחות.

לעניין זה, כיום אין חובה לפרט את סכום התביעה. לכן מומלץ לבקש מעורך הדין לנקוב בסכום התביעה, שכן אם התביעה תדחה יחויב התובע בשיעור של 2.5% מהסכום שתבע, ואם לא נקב בסכום יחויב באגרה בהתאם לשיעור הסמכות של בית המשפט (בית משפט השלום- עד 2.5 מליון ש"ח, בית משפט מחוזי מ 2.5 מליון ש"ח ומעלה).
כיום מקובל להפנות את הצדדים לגישור. במקרה כזה על הצדדים לשאת בהוצאות ושכ"ט המגשר, אולם אם התיק הסתיים בפשרה ע"פ הצעת המגשר, הצדדים פטורים מאגרה.

לעתים תבחינו בפרסום בתקשורת כמו לדוגמא: "הוגשה תביעה בסכום של 15 מליון ₪". פרסום כזה נועד לפרסם את עוה"ד שהגיש התביעה ואינו משרת את ענינו של הלקוח. להיפך, אם הסכום נקוב בתביעה הוא עלול להיות מחויב באגרה כאמור. בנוסף לעלויות עבור חוות דעת ואגרות משפט יתכנו הוצאות נוספות כגון: העתקת תיקים רפואיים (עד מאות שקלים), תמלול הקלטה של הדיון המשפטי (מאות שקלים), נסיעות והוצאות נוספות כגון שכר בטלה של עדים (לפי הענין).

מהו שכר טירחתו של עורך הדין?


שכר טרחת עו"ד מבוסס על הסכם בין הלקוח ועורך הדין לפי העניין וסוג הטיפול. בתביעות נזיקין נהוג ומקובל להתנות את תשלום שכר טרחת עו"ד בתוצאות התביעה, לאמור, אם התביעה נדחית לא מקבל עורך הדין שכר טרחה עבור הטיפול אלא אם הותנה בין הצדדים כי עורך הדין יהיה זכאי בכל מקרה לשכר. אם התביעה מתקבלת, זכאי עורך הדין לשכ"ט עו"ד מסכום הפיצוי הכולל שמתקבל. על פי הנחיות לשכת עוה"ד, סכום שכ"ט מחושב מהסכום הכולל שהתקבל, ז"א הסכום שנפסק ע"י בית המשפט בפסק דין או בפשרה בתוספת שכר הטרחה שנפסק לעורך הדין והוצאות המשפט שהוציא.

שכר הטרחה שעורך הדין זכאי לו נגבה מהסכום הכולל על פי ההסכם בין הצדדים. שכר הטרחה המקובל בתביעת רשלנות רפואית נע בין 15% ל- 22% וזאת לפי השלב שבו הסתיים הטיפול בתביעה. אם הוגשה תביעה והסתיימה מיד לאחר הגשתה ללא הגשת כתב הגנה, מקובל ששכר הטרחה יעמוד על שיעור של 15% + מע"מ. לעומת זאת אם התביעה הסתיימה בפשרה עד לדיון (שמיעת ראיות) מקובל ששכר הטרחה יעמוד על שיעור של 17.5%. שכר הטרחה עולה ככול שהיקף העבודה עולה וככול שההליך מתקרב לסיום.

להבדיל מתאונות דרכים, אין הגבלה בדין על סכום שכר הטרחה המקסימאלי אותו רשאי עורך הדין המטפל בתביעה להתנות עם הלקוח. השיעורים הנ"ל משקפים רק את הנהוג ואינם מחייבים. מומלץ להסדיר את נושא שכר הטרחה לפני תחילת הטיפול המשפטי על מנת למנוע אי הבנות ופרשנות של כוונות שונות בשלבים מאוחרים יותר.

יודגש שאין בדברים הנ"ל כדי לחייב, והצדדים (עורך דין והלקוח) רשאים להסכים על כל הסדר אחר בהתאם לנסיבותיו של המקרה.

כמה זמן נמשך הטיפול בתביעה?


הטיפול בתביעה משפטית משתנה ממקרה למקרה , מבית משפט לבית משפט, ומשופט לשופט.

ניתן לומר כי אם הצדדים לא התפשרו מחוץ לכותלי בית המשפט לפני או בסמוך להגשת התביעה המשפטית, תחילת הטיפול המשפטי הוא בבירור השאלה אם יש עילת תביעה ברשלנות רפואית. ברור זה צריך להימשך מספ חדשים עד לקבלת חוות דעת לפי העניין. אורך חיי התביעה נמשך משנתיים עד ארבע שנים בממוצע אך יש וההליכים נמשכים זמן רב יותר. בהערכה זו איננו מתייחסים להתמשכות ההליכים בערעור ובהליכי גבייה בהוצל"פ.

כיצד אדע את מי לתבוע?


הטיפול הרפואי בארץ הוא בדרך כלל מוסדי, כלומר, הטיפול ניתן במוסד רפואי כגון בית חולים או קופת-חולים. אם הטיפול הרפואי ניתן בבית-חולים או בקופת-חולים ונגרם נזק כתוצאה מהטיפול אפשר להגיש תביעה נגד בית החולים ולאו דווקא נגד הרופא שטיפל וזאת מכיוון שהמוסד הרפואי נושא באחריות שילוחית למעשיו ו/או מחדליו של הרופא.

הגשת תביעה נגד המוסד הרפואי (בית-חולים/קופת-חולים) מתאימה יותר במובן זה שהיא מכסה את כל האירועים שאירעו במוסד, כגון פעולות של אחיות, מכון רנטגן, בדיקות מעבדה וכד'. לעומת זאת, תביעה אישית נגד רופא עשויה להוכיח רק את מעשיו של הרופא וממילא לכסות רק חלק מהפעולות שהביאו לנזק.

לעיתים הנזק בטיפול רפואי בא בעקבות ובנוסף לנזק ראשוני שנגרם לנפגע, כגון אם אדם נפגע בתאונת דרכים ופונה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי, במהלך הטיפול נגרם לו נזק נוסף כתוצאה מטיפול רשלני. נגד מי תוגש התביעה? חב' הביטוח של הרכב הפוגע, המוסד הרפואי או שניהם יחד? התשובה לשאלה זו הוכרעה בפסיקה ונקבע שנזק נוסף שנגרם בעקבות תאונת דרכים נכלל ביחידת הנזק הכוללת שבגינה נתבעת חברת הביטוח של הרכב בה היה מעורב הנפגע. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע אחריות מוחלטת למי שנפגע בתאונת דרכים ולפיכך הוא מקרה מיוחד ואין הוא חל על כל המקרים.

מה עלי לצפות מעורכי הדין המטפלים בענייני?


הטיפול המשפטי בתביעה רפואית דורש מיומנות וניסיון. הטיפול המשפטי בתביעה ברשלנות רפואית מחייב מומחיות. בחירת עורך הדין היא תהליך שאינו נופל בחשיבותו מבחירת מומחה רפואי לטיפול רפואי חיוני. עיון במדריך לנפגע ברשלנות רפואית באתר המשפט הרפואי מלמד שבניהול תביעה לרשלנות רפואית יש שלבים רבים ובכל אחד מהשלבים עלולות הנסיבות להסתבך ולהקשות על הוכחת התביעה.

לקוח הפונה לעורך דין לצורך התייעצות או טיפול בעניין משפטי זכאי לקבל ממנו דיווח שוטף וזאת בהתאם להיקף המידע אותו מבקש הלקוח לקבל. הלקוח זכאי להיות מעורב בפעולות השונות שנוקט עורך הדין לרבות מינוי מומחה רפואי, גובה סכום התביעה, לאיזה בית משפט מוגשת התביעה (הן מבחינת הסמכות העניינית- לפי סכום התביעה והן מבחינה גיאוגרפית- היכן מוגשת התביעה בפועל). הלקוח זכאי לקבל תשובות באשר להתפתחות בבית המשפט, לרבות קבלת מידע בדבר טענות הצד שכנגד. החלפת מידע יש בה לסייע לעורך הדין לייצג את עניינו של התובע טוב יותר. הלקוח זכאי לדעת אם הוצעה הצעת פשרה, אפילו שעורך הדין לא ממליץ עליה.

ניתן להשוות את חובות עורך הדין בטיפול המשפטי לחובת הרופא בטיפול הרפואי. הלקוח זכאי לצפות מעורכי הדין לקבל את כל המידע על מנת שיוכל לגבש החלטה מושכלת לכלכל את צעדיו שהרי בסופו של דבר התביעה היא של הלקוח ולא של עורך הדין.

מתי והיכן עלי להגיש את התביעה?


הגשת תביעה רפואית כרוכה בהשלמת פעולות מקדימות כגון איסוף התיעוד הרפואי, קבלת חוות דעת בתחומים הרלוונטיים, גיבוש הנזק זאת עד לקבלת החלטה מתי תוגש התביעה.

מומלץ לא להקדים להגיש תביעה טרם זמנה או להגישה בחסר כגון שלא צורפו אליה חוות הדעת הרלוונטיות או ללא תיעוד רפואי מספיק, שהרי הגשת תביעה פגומה עלולה לשמש חרב פיפיות ולפגוע בניהול התביעה. משך זמן התנהלות התביעה תלוי בגורמים שונים המשתנים ממקום למקום, משופט לשופט ומעניין לעניין.

סכום התביעה קובע את סמכות בית המשפט הדן בתביעה, כך, תביעה עד 2.5 מליון ש"ח מתבררת בבית משפט השלום ותביעה מעל 2.5 מליון ש"ח מתבררת בבית משפט מחוזי. גם לגיאוגרפיה יש חשיבות, יש בתי משפט עמוסים יותר ולכן מומלץ להתייעץ עם משרד עורכי דין באשר למיקום בית המשפט בו תוגש התביעה.

מהם זכויותי לקבל כספים עד לסיום הליכי התביעה?


להבדיל מתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי דרכים תשל"ה – 1975 שם מקובל להקדים תשלום על חשבון הפיצויים הסופיים באמצעות תשלום תכוף, הרי בתביעות המתנהלות על פי פק' הנזיקין אין הסדר כזה ולנפגע אין זכות מוקנית לקבל כספים מהמזיק עד לסיום הליכי התביעה.

כמובן שאין האמור לעיל מתייחס לזכויות המוקנות על פי תנאים סוציאליים כגון חוק הביטוח הלאומי, חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וכד'.

נפגעתי בתאונת דרכים ואח"כ נגרם לי נזק בבית החולים את מי אתבע ?


לעיתים הנזק בטיפול רפואי בא בעקבות ובנוסף לנזק ראשוני שנגרם לנפגע כגון אם אדם נפגע בתאונת דרכים ופונה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. במהלך הטיפול נגרם לו נזק נוסף כתוצאה מטיפול רשלני, נגד מי תוגש התביעה? חב' הביטוח של הרכב הפוגע, המוסד הרפואי או שניהם יחד? התשובה לשאלה זו הוכרעה בפסיקה ונקבע שנזק נוסף שנגרם בעקבות תאונת דרכים נכלל ביחידת הנזק הכוללת שבגינה נתבעת חברת הביטוח של הרכב בה היה מעורב הנפגע. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע אחריות מוחלטת למי שנפגע בתאונת דרכים ולפיכך הוא מקרה מיוחד ואין הוא חל על כל המקרים.

יש מקרים שבהם מעורבים מס' גורמים כגון אדם שנפגע בתאונת עבודה או מצד ג' ואח"כ פונה לבית החולים שם נגרם לו נזק נוסף כתוצאה מטיפול רשלני. מדובר בשתי יחידות נזק שניתן להפריד אותן האחת מהשנייה ועל כן חייב הנפגע להגיש תביעה נגד כל הגורמים המזיקים על מנת שבית המשפט יכריע מי ובאיזה היקף ישא כל אחד מהמזיקים לפי אחריותו לנזקיו של התובע.

האם יש לתובע ברשלנות רפואית זכויות בביטוח לאומי ובקופת חולים?


הגשת תביעה ברשלנות רפואית אינה פוגעת בזכות התובע לממש את זכויותיו על פי חוקי הבטוח הלאומי, חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הזכות להגיש תביעה על פי החוקים הנ"ל מתגבשת לפי שיעור הפגיעה והנזק. בסופו של הדיון ינכה בית המשפט מסכום הפיצויים הכולל המגיע לתובע את כל הסכומים שקיבל התובע, ועתיד לקבל מהביטוח הלאומי על פי חישוב אקטוארי שיוגש לו במהלך המשפט, והתוצאה הסופית תהיה סכום הפיצויים הכולל בהפחתת תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

לאחרונה נקבע בפסק דין של בית המשפט העליון כי אם תוטל אחריות יחסית על המזיק, הניכוי של תגמולי הביטוח הלאומי יהיה יחסי לאחריות שנקבעה.

האם במהלך התביעה חלות על התובע מגבלות כלשהן ?


כאשר נפגע מגיש תביעת נזיקין עליו לוותר על זכותו לסודיות רפואית הנגזרת מהזכות לפרטיות. בהגשת התביעה לבית המשפט מביע התובע הסכמה להעמיד עצמו לבדיקה רפואית מטעם הצד שכנגד ולצורך כך עליו למסור לצד שכנגד כתב ויתור על סודיות רפואית באמצעותו יעתיק הצד שכנגד את תיקו הרפואי של התובע ויבקש להעמידו לבדיקה ע"י מומחה מטעמו.

חתימה על כתב ויתור על סודיות רפואית הוא הליך מקובל בתביעות נזיקין והוא תנאי לקיומו של ההליך. כמו כן, על התובע להיערך לאפשרות כי הנתבעת תשלח חוקרים פרטיים כדי לאמת את טענות התביעה, פעולה שהיא לכשעצמה מהווה פגיעה בפרטיות, אך הוכרה כלגיטימית לצורך ניהול הליך בקלפים פתוחים כדי להגיע לחקר האמת.

מה שיעור הפיצויים להם אני זכאי בתביעה לרשלנות רפואית ?


התשובה לשאלה זו תלויה בפרמטרים שונים שיש להוכיחם במשפט. לגובה הפיצוי יש קשר ישיר עם שיעור הנזק. שיעור הנזק נקבע על פי אחוזי הנכות אותם מעריכים המומחים הרפואיים השונים. הנכות יכולה להיות נכות רפואית שיש לה או אין לה השפעה על כושר התפקוד וההשתכרות של הנפגע.

שיעור הפיצויים נקבע, לפי הראיות שמביא התובע להוכחת נזקיו בהתאם לנכותו על פי ראשי הנזק השונים, כגון הפסד השתכרות לעבר, הפסד כושר השתכרות בעתיד , עזרה וסיעוד צד שלישי בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, ניידות, דיור, הוצאות רפואיות וכן הפסד נזק לא ממוני- דהיינו הכאב והסבל שנגרם לנפגע מהאירוע הרשלני עליו תובעים.

כימות סכום הפיצויים בתחילת הטיפול המשפטי הוא קשה ואין לדרוש מעורך הדין לפרט את סכומי התביעה, מה גם שאין כיום חובה לנקוב בסכום התביעה בעת הגשת התביעה. הערכת הפיצויים צריכה להיעשות בצורה גסה לצורך ההחלטה באיזה בית משפט תוגש התביעה, כאמור , הסמכות של בית משפט השלום היא לפסוק בתביעות עד ל – 2.5 מליון ש"ח ומ – 2.5 מליון ש"ח ומעלה לפי הסמכות לבית המשפט המחוזי. טעות בסכום התביעה והגשת התביעה לבית המשפט הלא נכון עלולה לעלות בהוצאות לטובת הצד שכנגד.

מסכום הפיצויים שיפסק יש לנכות תגמולים שנתקבלו ויתקבלו בעתיד על פי חוקים סוציאליים כגון חוק הביטוח לאומי, חוק ביטוח בריאות ממלכתי,חוק הנכים (תגמולים ושיקום)וכד' .

הערכת הפיצויים לפני הגשת תביעה חיונית על מנת לגבש החלטה אם להגיש התביעה. ישנם מקרים בהם תגמולי הביטוח לאומי עולים על סכום הפיצויים להם זכאים למשל במקרים בהם זכאי הנפגע לתגמולי הביטוח הלאומי בגין נכות מעבודה או נכות כללית. במקרים בהם נפטר אדם כתוצאה מטיפול רפואי, זכאים שאריו (במקרים מסויימים הקבועים בחוק) לקיצבת שארים מהביטוח לאומי, לעומת זאת, סכומי התביעה של התלויים במנוח או של העזבון מדודים ואינם גבוהים, לפיכך יש לבחון את עלויות ניהול התביעה (אגרות, חוות דעת רפואיות וכד' ) בנוסף לתגמולי המוסד לביטוח לאומי כאמור למול הערכת שיעור הפיצויים הצפויים.ׂ

נפגעתי בתאונת דרכים ואח"כ נגרם לי נזק בבית החולים - את מי אתבע ?


רוכב אופנוע נפגע כתוצאה מהחלקה על כתם שמן והובהל לבית החולים כשהוא סובל מפציעה קלה ושבר ברגלו. רגלו גובסה בחדר המיון וכעבור שעות ספורות שוחרר לביתו.

לאחר מספר ימים של כאבים בלתי פוסקים הוא חזר לחדר המיון, שם נתגלה במהלך בדיקה, כי הוא סובל מזיהום חמור ברגלו. לצערו, בשל סכנת הזיהום לבריאתו, לא נותר לרופאים ברירה והם נאלצו לקטוע את רגלו.

כמובן שניתן היה למנוע את הקטיעה אילו היו הרופאים מאבחנים בזמן את הזיהום, שהוא סיבוך ידוע בעקבות פציעה אך הרופאים התרשלו והניזוק נותר ללא רגל.

דוגמא מצערת זו מתארת מצב בו לעיתים הנזק בטיפול רפואי בא בעקבות ובנוסף לנזק ראשוני שנגרם לנפגע בתאונת דרכים, שפונה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. במהלך הטיפול נגרם לנפגע נזק נוסף כתוצאה מטיפול רשלני של רופאי בית החולים.

האם הסמיכות בין התאונה לנזק שנגרם לו בבית החולים מקטינה את סיכויו לקבל פיצוי כספי משמעותי. ובכלל, נגד מי תוגש התביעה? חב' הביטוח של הרכב הפוגע, המוסד הרפואי או שניהם יחד? על פי איזה דין יתברר המקרה פקודת הנזיקין הקובעת אחריות של מזיקים כלפי ניזוקים או חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הקובע אחריות ללא אשם?

חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים קובע מנגנון של פיצוי לנפגע ללא שחלה עליו חובת הוכחת רשלנות. על פי עקרון ייחוד העילה שמשמעותו שעל הניזוק לתבוע את נזקיו מחברת הביטוח שביטחה אותו בפוליסת החובה, גם אם אלו נגרמו בשלב מאוחר יותר כתוצאה מרשלנות רפואית של בית החולים.

לעקרון ייחוד העילה ע"פ חוק הפלת"ד יש משמעות כספית מרחיקת לכת לעובדה שהניזוק בתאונת הדרכים מחויב לרוב, אף אם נפגע כתוצאה מרשלנות רפואית שבאה לאחריה, לתבוע את חברת הביטוח שבטחה את רכבו והוא לא יוכל להיפרע פיצויים מהרופאים אף שרשלנותם גרמה לנזק, ובלבד שהרשלנות לא הייתה חמורה עד שהיא מנתקת את הקשר הסיבתי.

כך למשל,חוק הפלת"ד קובע כי תקרת הפיצוי שהנפגע יכול לקבל עבור כאבו וסבלו במסגרת נזק לא ממוני, תעמוד על סכום של כ - 170.000 ₪ , זאת בהנחה שנקבעו לו מאה אחוז נכות. לו הייתה לו האפשרות לתבוע את חברת הביטוח שבטחה את רכבו בהתאם לפקודת הנזיקין ולא עפ"י חוק הפלת"ד -היה יכול לקבל פיצוי שאינו מוגבל בסכום, ובכפוף להוכחת רשלנות ונזק.

אך בזה לא תמו הפסדיו של הנפגע. היותו כבול לתביעה עפ"י חוק הפלת"ד - משמעה כי הוא יכול לקבל פיצוי עבור הפסדי השתכרות עד לתקרה בגובה שילוש השכר הממוצע במשק, סכום העומד על כ- 24.000 ₪ לחודש בקירוב. לעומת זאת, פקודת הנזיקין אינה מגבילה את תקרת השכר כך מי שמשתכר יותר משילוש השכר במשק יהיה זכאי להיפרע פיצויים לפי ניזקו האמיתי שיוכיח.

לצד החיסרון הכספי הכרוך בתביעה על פי חוק הפלת"ד שכרוך בנזק שנגרם על ידי גורם נוסף, יש לזכור כי חוק זה אינו דורש להוכיח את אשמו של הגורם לתאונה, כגון בתביעה של רשלנות רפואית המתבררת על פי פקודת הנזיקין. הוכחת האשם כרוכה בהוצאות כספיות ניכרות בצורך למממן את חוות הדעת הרפואיות להוכח האחריות והנזק וכן בזמן שיפוטי יקר בשל הצורך לנהל את התביעה ולהוכיח את שאלת האחריות הנזק.