חדשות ועדכונים

רשלנות רפואית בניתוח להסרת קוורנומה

רשלנות רפואית במהלך ניתוח הסרת הקוורנומה בבית חולים הדסה – טענות לאבחון שגוי בדבר הצורך בניתוח, אי מתן הסברים על סיכונים וזיוף טופס הסכמה מדעת

תא (י-ם) 6436/04 ‏ ‏ קקון שלמה נ' ד"ר ספקטור סרגיי (פורסם בנבו, 30.9.2009) ניתן ע"י כב' השופטת מרים מזרחי

עא 8985/09 ‏ ד"ר סרגיי ספקטור ובית החולים הדסה נ' שלמה קקון (פורסם בנבו)

משרדנו ייצג את התובע אשר נגרמו לו נזקים מוטוריים וקוגניטיביים במהלך ניתוח אלקטיבי וכתוצאה ממנו, שלא היו אמורים להתרחש, בפרט כשמדובר בניתוח אלקטיבי שניתן היה לחיות בלעדיו ולא עמדה לחולה סכנה של חיים ומוות. בנוסף לכך נטען כי הרופא הנתבע זייף את טופס ההסכמה לניתוח, תיקן והוסיף פרטים לגבי תיאור הניתוח והמידע שנמסר לחולה ולגבי הסיכונים הכרוכים בו.

רקע כללי

במקרה זה התובע סבל במשך כ-10 שנים לסירוגן מכאבי ראש חוזרים ונשנים ועבר במהלכן בדיקות רבות לרבות CT ו-MRI ובעקבות מקרה התעלפות בביתו הוא אובחן כמי שסובל מקוורנומה – עיוות מולג של כלי דם במוח. התובע פנה להתייעצות עם הנתבע שהמליץ על ניתוח דחוף, מבלי לברר את מצבו באמצעות MRI. התובע לא הוחתם על טופס הסכמה לניתוח, ובמהלך הניתוח ארע סיבוך שכתוצאה ממנו נגרם לתובע נזק מוחי בלתי הפיך. בעקבות זאת פנתה אשת התובע לקבלת הסברים מהרופא המנתח, שהבין את הבעיה אליה נקלע וזייף את טופס ההסכמה לניתוח. כתוצאה מהניתוח סובל התובע מנכות רפואית בשיעור של 100%.

התובע הגיש תביעה בעילה של רשלנות רפואית, בכך שהנתבע מיהר לנתח את התובע ללא בדיקות מקדימות ומבלי לבדוק אופציות טיפול חילופיות. כמו כן נטען כי הנתבע התרשל במהלך הניתוח וגרם לו נזק מוחי ונכות רפואית בשיעור 100%.

בבית המשפט טען עו"ד דייויס, ב"כ התובע, כי הנתבע התרשל בהפרת חובת הזהירות כלפי התובע בכך שלא שקל את אופציית הניתוח מול אופציות טיפול אחרות ובכללן מעקב שמרני, ובכך שטעה בהערכת וצפיית הסיכונים. עוד נטען כי לא נתקבלה הסכמה מדעת של התובע, מאחר שהנתבע הפר את החובה המוטלת עליו לגלות ולהסביר לתובע את כל סיכוני הניתוח וסיכוייו.

בית המשפט שמע עדויות של מומחים, בחן את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו, קיבל את תביעת התובע ופסק לו פיצויים.

האם הניתוח היה הכרחי?

השאלה הראשונה שנבחנה הייתה אם קבלת ההחלטה על הניתוח הייתה ראויה כלומר, מה היו האינדיקציות והשיקולים לביצוע הניתוח, והאם לאורם היה הכרח בביצועו, או שמא היה מקום לנקוט בגישה חלופית לניתוח, דהיינו לטפל בשיטת הרדיו-כירורגיה או לבצע מעקב שמרני ולהמתין עם ביצוע הניתוח. מסקנת בית המשפט קיבל את טענות התובע וקבע כי הנתבע החליט בלא כל אינדיקציה מקדמית לדימום או לסכנה לחייו של התובע כי על התובע לעבור ניתוח דחוף.

נחיצותה של היוועצות עם רופא נוסף

התייחסות נוספת הייתה לטענת התרשלות עקב אי היוועצות לפני הניתוח ונקבע כי הנתבע לא פעל בהתאם לחובתו כרופא ולא חקר ודרש או התייעץ עם רופא נוסף טרם ההחלטה על הניתוח הספציפי שבוצע. היה על הנתבע לבחון או לפחות לשקול עריכת בדיקות מקדמיות נוספות, ובפרט את האנגיוגרפיה, טרם הניתוח, כדי שיוכל הנתבע להתכונן אליו כראוי והדבר לא נעשה. בית המשפט פסק כי החלטת הנתבע נעשתה בפזיזות וכלאחר יד ללא שקילת הסיכונים אל מול הסיכויים לרבות צפיית האפשרות הממשית להתרחשות הנזק.

העדר הסכמה מדעת

מסקנה נוספת של בית המשפט הייתה כי הנתבעים התרשלו במסירת מידע הדרוש לתובע למתן הסכמה מדעת לניתוח במיוחד כשמדובר בניתוח אלקטיבי וכאשר לפי עדויות המומחים היו דרכי טיפול אחרות עדיפות על פני הניתוח והנתבע לא יידע את התובע עליהן ואף לא מסר כל מידע על תוצאות וסיבוכים אפשריים.

קיום קשר סיבתי

לגבי השאלה אם קיים קשר סיבתי בין התרשלותם של הנתבעים (במתן הסברים נדרשים טרם הניתוח, ובהחלטה על הצורך בניתוח) לבין הנזק שנגרם לתובע נקבע כי התקיים קשר סיבתי עובדתי כלומר – הניתוח, מבחינה עובדתית היווה סיבה הכרחית לנזקו של התובע משנכנס לניתוח ללא נכויות ונזקים, ויצא עם נזקים קוגניטיביים ומוטוריים קשים.

טענת הזיוף של טופס ההסכמה לניתוח

הנתבע זייף את טופס ההסכמה והוסיף, בין היתר, פרטים בדבר הסיכונים הכרוכים בניתוח, לאחר שחשש כי התובעת תגיש תביעה כנגדו. בתחילה, הכחיש הנתבע את הטענות כנגדו, ולאחר שהתובעים הגישו הקלטה של השיחה שהתרחשה בין הצדדים באותו היום, הודה כי חשש מפני תביעת רשלנות רפואית ושינה את טופס ההסכמה לניתוח. לדבריו, עשה זאת כאשר נוכח כי לא כל הסיכונים שהביא לידיעת התובעים צויינו בטופס והוסיפם. עם הודאתו של הנתבע נפתחה בשנית החקירה הפלילית בגין הזיוף של טופס ההסכמה. בסופו של דבר, ניתן פסק דין בתיק הפלילי (ת.פ. 7284/08 מ"י נ' סרגיי ספקטור, [פורסם בנבו], ע"י כב' סגן הנשיא השופטת פרידמן פלדמן ,לפיו הנתבע הורשע לאחר שהודה בעבירה של זיוף, בגדר הסדר טיעון, ויבצע מאסר של 3 חודשים שירוצה בעבודות שירות. כן הוטל עליו מאסר על תנאי של 6 חודשים.

פסיקת פיצויים

בית המשפט קבע בעניין הנכות התפקודית כי הגריעה מכושר השתכרותו של התובע היא כשיעור נכותו הרפואית – 100%. ופסק פיצויים בגין ראשי הנזק של הפסדי השתכרות לעבר, הפסדי השתכרות לעתיד, אבדן תנאים סוציאליים, הפסד השתכרות לרעיית התובע, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, עזרה במשק הבית – בסך כ- 5,280,000 ₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ערעור לבית המשפט העליון

הנתבעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון, אשר דחה את הערעורים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.